החלטה בתיק ע"ח 38529-12-11

1.         בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ח' לי-רן) בתיק בע"ח 33943-11-11, מיום 10.11.11, שבה נדחתה במלואה בקשת העורר למסור לו מידע בדבר הזכויות בשטח שבו התרחש האירוע נשוא כתב האישום, להעביר אליו מידע מתיק תלונה אחר שהגישו המתלוננים בתיק זה, חאלד נג'אר (להלן: " נג'אר") וחאלד אבו עראם (להלן: " אבו עראם") נגד העורר ואשר נסגר מחוסר ראיות, וכן למסור לו מידע בדבר גיליון הרישום הפלילי של נג'אר.

2.         העורר הועמד לדין בת"פ 3057/09 של בית משפט השלום בירושלים בעבירה של הריגה או היזק לבעל חיים, עבירה לפי סעיף 451 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בקליפת אגוז נטען בכתב האישום, כי בתאריך 12.8.08, באדמות חושיה, בעקבות וויכוח מתמשך על זכויות המתלוננים לרעות צאנם על אדמה זו, החל העורר, יחד עם אדם נוסף, להבריח כבשים שרעו המתלוננים, על אותה אדמה תוך כדי זריקת אבנים לעברם. על פי הנטען, עקב זריקת האבנים נפצעו שש כבשים.   

3.         בית המשפט קמא, שאליו הוגשה בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן - " החסד" פ"), דחה את הבקשה על כל סעיפיה. 

4.         באשר לעניין מסמכי הבעלות על אדמות חושיה, קבע בית המשפט, כי הפגיעה בבעלי החיים היא עבירה, שהבעלות על השטח בו נפגעו אינה יסוד מיסודותיה ולכך אין קשר בין הבעלות לבין העבירה הנטענת. באשר לעיון במסמכי התלונה הקודמת, קבע בית המשפט, כי גם אם יונח שמדובר במתלונן סדרתי וכי תיק התלונה הקודם נסגר מחוסר ראיות, אין בכך כדי להשליך על האירוע נושא כתב האישום הנוכחי שייחתך על פי עדות המתלונן, ללא קשר אם בעבר נמצא מהימן, אם לאו. לעניין הרישום הפלילי שהתבקש, קבע בית המשפט, כי לגבי המתלונן אבו עראם לא קיים רישום פלילי ולגבי נג'אר, לא מתקיים רישום העלול לפגוע במהימנותו.

5.         בערר שלפניי טען ב"כ העורר, כי גם בהנחה שהעורר הפעיל כוח נגד הכבשים שהביאו המתלוננים לשטח, עשויה לעמוד לו טענת הגנה מכוח סעיף 18 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, אם יעורר ספק שמא פעל לסילוק פולשים. לדבריו, השטח שבו התרחש האירוע הושכר לחוות "הר סיני". לדבריו, לאותה חווה יש תיעוד על כך שהשטח נמצא בהחזקתה. העורר לטענתו מתגורר בחווה, ומנסה לדבריו להגן על האדמות מפני פלישות. בנוסף, לטענתו, המשיבה עצמה פתחה פתח לדיון בסוגיה זו, בקובעה בכתב האישום, כי קיים וויכוח מתמשך לגבי זכויות המתלוננים לרעות את הצאן על אדמה זו. עוד הוא מוסיף, כי לנוכח טענת המתלונן נג'אר, כי השטח שייך למשפחת חושיה וכי פעל בו כבר-רשות, עשויים מסמכים אובייקטיביים הסותרים את אותה טענה לפגום במהימנותו.

6.         באשר למידע לגבי תיק התלונה הנוסף, לטענת ב"כ העורר, מדובר באותם מתלוננים ובאותו חשוד בשני מקרים אשר אירעו בסמיכות זמנים, על רקע דומה של סכסוך מרעה, דבר העולה גם מפרוטוקול הליך המעצר, שצורף לערר. מאותו פרוטוקול עולה, כי קיים תיק נוסף: פ.א 32586/08, שבו נטען, כי העורר נכנס יחד עם רכבו אל שטח אדמה המוכרז כשטח צבאי סגור לישראלים והחל לגרש את עדרי הצאן, זאת תוך פגיעה פיזית באשתו של אחד המתלוננים. תיק זה, כמסתבר, נסגר מחוסר ראיות.

7.         באשר לרישום הפלילי של נג'אר, (אין חולק כי לאבו עראם אין רישום פלילי), טוען ב"כ העורר, כי מדובר במתלונן סדרתי ולפיכך, רישומו הפלילי יכול להעיד על מידת מהימנותו. רישום כזה יכול להצביע, לשיטתו, על היותו מעורב באופן סדרתי באירועים אלימים ועל אפשרות כי מדובר בניסיון להשיג החזקה בקרקע באמצעות הגשת תלונות סרק בגין עבירות פליליות.

8.         ב"כ המשיבה, במענה, טוען כי כל רצונו של העורר הוא לערוך מסע דיג. לדבריו, בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי) בע"ח 41629-10-11, שבו הורה בית המשפט למשיבה למסור לעורר דשם מסמכים על בעלות על שטח המרעה, שעליו התרחש אירוע של תקיפה, נטען במפורש, בכתב האישום, שהשטח הוא בבעלות המתלוננת אשר הותקפה, לכאורה, על ידי אותו עורר. זאת שעה שבענייננו, המאשימה לא קבעה עמדה לגבי הבעלות על הקרקע שעליה התרחשו האירועים נשוא האישום. לדבריו, ככל שקיימת טענה או מסמך לפיהם האדמות שייכות לחוות " הר סיני", יכול היה העורר להציג מסמך כזה, אך הוא לא עשה כן. מה גם, שנטל הראייה לגבי טענת הגנה של "סילוק פלישה טרייה" גם במשפט הפלילי, מוטל על הטוען.

9.         לגבי העיון בתיק שנסגר, טוען ב"כ המשיבה, כי על סמך קריאת עדות המתלונן בתיק הקודם, לא ניתן ללמוד לגבי מהימנותו ואין בחומר בתיק הקודם משום רלוונטיות לתיק שבענייננו וכי הפוטנציאל הראייתי הגלום בו מבחינת העורר הוא אפסי. עם זאת, בעקבות הערות בית המשפט, ובעקבות האמור בתיק ע"ח (חי') 11584-01-09, י.ג. נ' מדינת ישראל (להלן: " עניין י.ג."), הסכים ב"כ המשיבה להעביר את התיק לעיון בית המשפט, על מנת שיחליט אם יש מקום למסור את תוכנו של התיק או חלק ממנו לעורר. יצוין כי בהשלמת טיעון שהגיש ב"כ העורר הוא טען כי הפסיקה בעניין י.ג. אינה עדכנית ואינה רלבנטית ועל בית המשפט לפעול בהתאם לנפסק בבש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), מיום 23.2.09 (להלן: " עניין אברהמי").

10.       לגבי העיון במרשם הפלילי, הפנה ב"כ המשיבה לבש"פ 5881/06 שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל (להלן: " עניין בניזרי") וטוען, כי המבחנים שנקבעו שם מצדיקים את אי חשיפתו של הרישום הפלילי של המתלונן נג'אר (מוסכם כי למתלונן האחר, חאלד אבו ערם, אין עבר פלילי).

דיון והכרעה

11.       בגדרי ערר זה, נדרש בית המשפט להכריע בשלוש סוגיות:

            האחת, האם החומר העוסק בסוגית הבעלות על הקרקע שבה אירעה ההתרחשות מסוג כתב האישום היא חומר רלוונטי, שעל התביעה להעבירו להגנה במסגרת הליכי הגילוי לפי סע' 74(א) לחסד"פ; השנייה, האם תיק החקירה שנסגר פ"א 32586/08 מהווה אף הוא חומר חקירה שיש למוסרו לעיון ההגנה, בהיותו תלונה בנושא דומה שהגיש המתלוננים נגד העורר; השלישית, האם גיליון המרשם הפלילי של המתלונן חאלד נג'אר מהווה אף הוא חומר חקירה רלבנטי שיש למוסרו לידי ההגנה.

מסירת הנתונים לגבי הבעלות על הקרקע

היקפה של זכות העיון בחומר החקירה

12.       סעיף 74(א) לחסד"פ קובע:

"(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע, ולהעתיקו". 

13.       הוראה זו קובעת את זכותו של נאשם לעיין בחומר המצוי בידי גורמי החקירה והתביעה והנוגע לאישום. זכות העיון נגזרת מזכות היסוד של הנאשם לחירות אישית, ממנה נובעת זכותו לנהל את הגנתו תוך הכרת מלוא חומר החקירה הקיים בעניינו כדי להבטיח משפט הוגן. זכות הנאשם להתגונן כנגד אישום פלילי וזכות העיון הכרוכה בכך איננה רק זכותו של הפרט. היא משקפת אינטרס ציבורי כללי, אשר נועד להבטיח כי מערכת המשפט תכריע בגורלו של נאשם בגדרו של משפט הוגן, שבו ניתנה לו הזדמנות מלאה להציג את הגנתו. מימושה של זכות ההגנה מותנה בכך שמלוא החומר הנוגע לעניינו של נאשם יוצג בפניו ויהא ידוע לו (ראו: בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' גד זאבי (15.09.2005), בפיסקה 12 והאסמכתאות שם).

14.       באשר להיקפו של המונח "חומר חקירה" נקבע בעניין זאבי, מפי כב' השופטת פרוקצ'יה, כי למושג זה שלושה מאפיינים עיקריים: